• איתור ומיון זכיינים
• תכנית אסטרטגית
• ספר נהלים
• כתבות
• חברת תבור
• פתרונות מימון
• מאמרים וספרים בנושא
• קישורים
• שירותים
• הסכם זכיינות לדוגמא

זכיינות בסגנון ישראלי

או הסיפור על המשושיצה

מאת: מיכאל תבור

הקדמה

זכיינות הינה שיטה שלמעשה מאפשרת לאנשים להיות "חצי עצמאיים". בעוד שהיזם העצמאי, חייב לקבל החלטות המתחילות הן באפיון השוק, מגמותיו וביקושיו וממשיך בהכנת תוכנית תפעולית ותוכנית פיננסית, הרי הזכיין פטור ממרבית הדאגות האלה.
הזכיין בא אל המוכן: מישהו כבר זיהה את השוק, את הביקושים ואת הפריסה הרצויה.
מישהו כבר זיהה את טעמי הקהל והכין עבורו תמהיל מנצח. מישהו כבר בנה תוכנית תפעולית ונותן בידיו של הזכיין מערכת שתפעל כהלכה כפי שהיא עובדת בעשרות סניפים אחרים.
כל שנותר לזכיין הוא להשיג את המימון וללכת על פי ספר הנהלים של החברה המזכה האמורה להוליך אותו יד ביד, בנבכי הקמת העסק לקבל תמיכה בכל התהליך העסקי לרבות קניינות, הכשרת עובדים, פרסום ומכירה וניהול מלאי וליהנות ממצב בו אתה עצמאי למדי, אך בכל זאת נהנה מתמיכה ומסיכון נמוך יותר.
על מנת שאלו יהיו פני הדברים, היינו מצפים שחברה המחליטה להיות חברה מזכה תעמוד במספר קריטריונים:

• חברה בעלת מותג חזק ויציב יחסית על פני זמן.
• פריסה בסיסית טובה של סניפים.
• מערך הדרכה לזכיינים ועובדים
• מערכת נהלים מסודרת ועקבית
• מערך תמיכה לזכיינים
• מערך ביקורת , על הזכיינים.
• מחלקת שיווק ופרסום היודעת לתמוך במותג, אך גם בסניף הבודד עם הקמתו
• בנוסף, במקרים רבים גם מערך קניינות, ניהול מלאי, ניהול פיננסי ועוד פונקציות, שחלקן אינו הכרחי, אך מעיד על רצינות ותכנון.

הסגנון הישראלי בזכיינות

אפשר לתאר אותו בצורה טובה על ידי דוגמא.

בחור צעיר השתחרר מהצבא ולאחר שסיים את "הטיול ההכרחי" בדרום אמריקה, התחיל לעבוד כשליח בפיצריה. הבחור שלנו היה חריף ומבין עניין ומהר למד את סודות הכנת הפיצה ואף גילה את חולשות הפיצריה הן בתפעול והן בטעמים. הוא החליט שהוא יודע לעשות זאת אחרת. בעזרת כמה אלפי שקלים שנותרו לו ממענק השחרור ומעבדותו ועוד הלוואה קטנה מהוריו או מאחיו, החליט שהוא מקים פיצריה. הגימיק שלו היה במקום פיצות עגולות או משולשות , פיצות משושות והוא קרא לפיצריה שלו משושיצה. הוא החליט לכת על יותר רוטב עגבניות והצליח לעשות בכך טעם ייחודי. המיקום שבמקרה בחר, התגלה כמוצלח וכמות החסידים של המשושיצה הלכה וגדלה מיום ליום. מנהל סניף הבנק בו הפקיד את התקבולים שלו בהחלט שמח והחל ללוות אותו בעצות, כגון פתח לך תוכנית חסכון וקופת גמל ועוד כהנה וכהנה עצות בנקאיות. בשלב מסוים, האופנוע לא היה מספיק וידידנו נתקל במודעת פרסום לג'יפ ב.מ.וו X5 שהוצע במבצע, כמעט ללא מזומן ורק בתשלומים. ידידנו מיהר לרכוש את הג'יפ ונהנה מכל רגע. בשלב הזה הצלחתו היתה כבר ברורה יותר בסביבה. הוא עזב את החדר בבית הוריו, שכר דירה והחל ללבוש בגדי מעצבים במקום הטי-שירט והג'ינס הלא ממותג שנהג ללבוש כשליח.

מנהל הבנק שם לב כי תזרים המזומן הפסיק להיות חיובי, כרטיס האשראי גוהץ בתדירות גבוהה יותר ויותר ואז החליט לזמן אותו לפגישה. בתום הפגישה הוחלט שידידנו יזמים יועץ עסקי שיעזור לו לקדם את העסק ולהתנהל טוב יותר. היועץ העסקי הגיע, טעם ממגוון הפיצות והביע את דעתו כי מדובר בפיצה מצוינת. חייבים להקים עוד פיצריות כאלה. ידידנו שהרעיון כבר חלף במוחו, אך בשל העיסוקים הרבים שנוספו לו לאחרונה במיוחד בתחומים הרומנטיים והדאגה לעיצוב הדירה החדשה, הזניח מעט את העסקים והשאיר את ניהול החנות לעובדת טובה שגויסה כמלצרית והתגלתה ככישרון ניהולי. הוא כמובן שמח לשמוע התלהבות מהפיצריה שלו שלאחרונה לא סיפקה לו את תזרים המזומן שנדרש לו והיועץ נתן לו להבין כי באמתחתו מצוי הפתרון.. היועץ כמו יועצים רבים אחרים, תיבל את דברי בדברי חנופה והחמיא קצת יותר מהנדרש, על פי המשל הידוע, אף אחד עוד לא מת מקצת חנופה והסיכום היה כי היועץ יכין תוכנית להתרחבות. ההתרחבות כללה הקמת סניף נוסף ולשם כך נשכרה גם מעצבת על מנת שתתן לשני הסניפים קו עיצובי אחיד, הלוגו אף הוא עוצב על ידי סטודיו גרפי וגיוס צוות לסניף החדש שהחל לפעול בעיר סמוכה. היועץ גם הביא איתו "נדוניה" בצורת הלוואה ממנהל הסניף שהמליץ עליו. ההלוואה אפשרה את הקמת הסניף הנוסף, קצת פרסום, וכמובן את תשלום שכרו של היועץ המנוסה שאף דאג כי ההלוואה תספיק כדי לכסות את התשלומים הראשונים של ההלוואה עצמה, על מנת לא להיכנס ללחץ פיננסי מיותר כדבריו.

מנהל הבנק לא היה מוטרד במיוחד מאחר והיו קצת חסכונות שנפתחו בימים הצנועים יותר וגן תזרים מזומן שכעת תפח משני סניפים. הבעיה היתה שהסניף השני היה במיקום מוצלח פחות מהסניף הראשון, ההוצאות גדלו וההכנסות לא גדלו איתם. גם הצרכים עלו, הדירה החדשה והחברות-דוגמניות שבאו עם המעמד החדש עלו כסף והתזרים החל להעיק. מנהל הבנק קרא ליועץ ולידידנו היזם לשיחה ידידותית. היועץ אמר למנהל כי הוא לא צריך לדאוג, יש לו תוכנית. בשבוע הבא המנהל ישמע את פרטי התוכנית.

מקימים רשת

כשישבו ביחד היועץ והיזם הוא סיפר לו על תוכניתו להקמת רשת זכיינות. הפיצה המשיך להחניף, תמורת שכר ייעוץ שהגיע כבר לכ- 10,000 ₪ לחודש, היא הטובה מסוגה והיא תהיה להיט. רק צריך להביא אותה להמונים. אנחנו נגבה מכל זכיין דמי זכיינות וניתן לו להשתמש במשושיצה ובלוגו שלנו. אנחנו נגבה 40,000$ בתור דמי זיכיון ראשונים ועוד 5% מהמכירות. רעיון נהדר התלהב זכייננו שראה את עצמו בעיני דמיונו מפליג על הב.מ.וו שלו ברחובות ישראל והשלט של משושיצה מביט מכל פינה, בין המקדונלדס לאר קפה ולא היה מוטרד משאר הפרטים.

היועץ שלנו לא היה קוטל קנים וידע מה לעשות. הוא השיק פרסומת ברדיו ברשת ב , התחנה שמרבית הגברים בגיל ארבעים עד שבעים אוהבים לשמוע, אלה שמחזיקים במרבית הכסף והמניות במדינה. בארבעים אלף ₪ שכללו עבודת אולפן וכמה סיסמאות קליטות שחיבר בעצמו הגיע לרמת חשיפה לא רעה ועוד קצת באנרים באתרים מובילים באינטרנט עשו את שאר העבודה. פורשי צה"ל והתעשיות הביטחוניות ועוד כמה מפוטרים עשירים אחרים ועוד כמה שסתם התחשק להם פיצה, פנו והשאירו פרטים במענה הקולי שלו. הוא נפגש איתם במשרד אותו הוא חולק עם עורך דין חבר ושם הציג להם פרוספקט מושך על משושיצה והפליג ביתרונותיה. ליועץ שלנו כזכור מקודם יש כושר שכנוע ומכירה והוא הצליח להחתים ארבעה זכיינים, לאחר שעשה להם הנחה והסכים לקבל דמי זיכיון בתשלומים. במקום 50,000$ שזה מחיר מציאה כדבריו עבור מותג כה חזק כמו משושיצה, הסכים לקבל 40,000$ בארבעה שיקים, הראשון מיידי. בהסכמה עם יזמנו שלא ידע את נפשו מרוב אושר על הכסף שנפל בחלקו, הוחלט שהיועץ מקבל "דמי גיוס" 10%, כלומר 4,000$ מכל תשלום והשאר נכנס לקופת משושיצה שהחלה לסבול מהידלדלות רבה מדי לאחרונה וזאת לשמחתו של הבנקאי שנוכח שוב כי היועץ שלו "יודע לעבוד."

שלושה מארבעת הסניפים הוקמו בלי בעיות ובסניף הרביעי התגלו קשיים בשל בעיות מימון של הזכיין שלמעט השיק הראשון החלו השיקים הבאים לחזור. היועץ מיהר להחתים עוד שני יזמים, על הקמת סניפים במחיר מוזל לא לפני שהחתים אותם על סודיות חמורה לגבי המחיר ששילמו שהיא רק כח הקושי להשיג את הזכיינים הנוספים. כמובן שיזמנו לא סבל מכניסת עוד פעמיים 20,000$ והסכים בשמחה. הדרך להצלחה לא נראתה יותר סלולה מעולם. הפעם, החליט יזמנו כי לרגל ההצלחה בהשקת חמשת הסניפים, יקנה לאהובתו הנוכחית שהחזיקה מעמד יותר מאחרות ואף העבירה את חפציה לדירתו, סמארט אדומה, בתשלומים כמובן. היא התפטרה מעבודתה כמלצרית והחלה ללמוד לימודי ניהול ושיווק באוניברסיטה הפתוחה.

היועץ החל לבסס את מערך התשלומים לפיו היה עליו לגבות 5% מתקבולי כל המשוויצות שהוקמו. הבעלים של העסקים החדשים גילו את סוד העסקים במזומן, כמו שגם הקופאים שלהם גילו. חלק מההכנסות במזומן הלכו לקופאים, מרביתם לבעלים והדיווח הן לרשות המיסים והן למשושיצה היו צנועות יותר.

סניף רחובות

הצרות התחילו מסניף רחובות. עם כל המאמצים הסניף נכשל וכמות הנכנסים אליו היתה נמוכה. יועץ מטעם פרוייקט החונכות של התמ"ת שפקד את הסניף החל לבחון את הכשלים. הוא גילה כי החברה המזכה למעשה לא עושה שום דבר למען הסניף. מלבד ייעוץ ראשוני בקניית הציוד ומתן הדרכה קצרה בסניף הראשי בנושא התפריטים, לא היתה שום תמיכה מקצועית, לא פרסום של הרשת, לא החדרה שיווקית ולא שום תמיכה מקצועית. הוא גם גילה כי מנהל הסניף הינו חסר כשרון במיוחד בניהול וכי צוות עובדיו עושה כמעט כל טעות אפשרית, אולם לאף אחד ברשת לא היה איכפת. הקשר היחידי עם הרשת היה בתחילת כל חודש עת היועץ שלח את הגובה שלו, מנהל חשבונות מזדקן שיעבור על סרטי הקופה והדיווחים ויגבה את חמשת האחוזים שמגיעים לרשת. היועץ של הסניף המליץ על מספר צעדים ניהוליים שיעזרו לחזק את הניהול השוטף של הסניף, אולם גם יעץ לזכיין להיפגש עם החברה המזכה ולדרוש תמיכה שיווקית. הוא אמר לו כי על הרשת לעשות צעדים שמטרתם לחזק את המותג, להגדיל את המודעות לרשת ואף לארגן פרסום ארצי או לפחות תמיכה מקומית. הוא גם הציע לו לבדוק האם הרשת יכולה לתת לו הדרכה לעובדים, שכן העובדים שהזכיין הצליח לשכור, היו חסרי כל מיומנות והוא עצמו התקשה להדריך אותם.

הזכיין צלצל לבעל הרשת לקבוע פגישה. בינתיים היועץ שלנו הצליח לשכנע את בעל הרשת לשכור משרדים. סוף סוף זו כבר רשת מכובדת. במשרדים היה חדר מרווח עם פינת אירוח לבעלים של הרשת, חדר צנוע יותר אף פונקציונאלי עם כל מה שנדרש ליועץ, חדר כניסה למזכירה עם פינת המתנה ואקווריום עם דגים טרופיים ועוד חדר למנהל החשבונות שעסק בין היתר בגבייה החודשית מהסניפים. הזכיין מסניף רחובות הגיע והיזם והיועץ קיבלו אותו בסבר פנים יפות בחדרו של היזם והמזכירה הביאה אספרסו ממכונת הקפה שניצבה במטבחון הקטן ששרת את המשרדים. השיחה התנהל על מי מנוחות עד שהזכיין הרחובותי הביע את הדרישות שהיועץ שלו הדפיס לו על נייר. שיווק, תמיכה בהכשרת עובדים ואולי אף הוזלת חומרי הגלם על ידי קנייה מרוכזת.

היועץ שלנו היה מהיר תגובה ובין מה הפוטנציאל הטמון בעניין ובעוד היזם ההמום לא מבין מה קורה מיהר להגיב ואמר. אנחנו באמת החלטנו בהנהלה שהגיע הזמן לחזק את השיווק ולבנות מערכת הדרכה, אבל זה לא חינם. אתה משלם פרוטות בעבור המותג שלנו, אנחנו צריכים לגבות את המחיר של השיווק הארצי ואת מחיר הדרכה. הזכיין החל לטעון, אבל אני מפסיד כסף בסניף שלי, הבטחתם לי שזה יעשה רווח והראתם לי שזו מכונה לכסף. היועץ קטע אותו בחדות וענה: זו בעייה שלך, בעיית ניהול. כל הסניפים מרוויחים כסף כמו זבל. זה שאתה לא יודע להחזיק את האנשים שלך ולעשות שיווק מקומי אז באמת אנחנו צריכים ללמד אותך, אבל אין ארוחות חינם. אתה עוד תקבל מאיתנו תוכנית מלאה. באותו זמן, גם הבעלים של סניף רמת גן לא היה שבע רצון. הוא הרגיש שהגביה החודשית נוגסת במה שנראה לו כרווח קטן מדי למרות שאת מרבית הרווח הצליח להסתיר ממנהלי הרשת. הוא חש כי לא נעשה דבר למענו וכי החזר ההשקעה שכלל הן את ארבעים האלף דולר ששולמו והן את ההשקעה בסניף עצמו, הולך לאט מדי וכי ההכנסה החודשית אינה מוצדקת נוכח העבודה הקשה.

הוא גם החל לתהות מדוע אינו שומע יותר פרסומות ברדיו כמו אלה ששמע שהביאו אותו לרכוש את הזיכיון . הוא החלי להרים טלפון לזכיין מסניף הרצלייה, חברו. ההרצליאני היה במצב טוב יותר. עובדי ההיי-טק היו מרוצים מהמשושיצה והוא הרוויח הרבה כסף. כמוהו כמו חבריו גם הוא הצליח להסתיר את הפדיון ושני אחוזים לחודש שהעביר בפועל, אל מול הכנסותיו נראו לו מס סביר בגין ההצלחה שהיתה מנת חלקו, אבל הוא בהחלט החל לחשוב על הטענות ששמע מחברו הרמת-גני. בתום שיחתם העלה ההרצליאני הצעה. אולי ניפגש כל הזכיינים ונחשוב מה אנחנו דורשים מהם. שבוע לאחר מכן, הם נפגשו בשעת אחר צהריים במשושיצה של הרצלייה שהיה לה חדר אחורי נוח כולם חוץ מהחיפאי שהודיע ברג ע האחרון שלא יוכל להגיע בגלל סיבות אישיות. היו שם ארבעה: המארח מהרצלייה, מרחובות, מרמת גן ומכפר סבא. הם עדיין לא ידעו ולא הכירו את שני הזכיינים החדשים שנוספו, בעשרים אלף דולר כל אחד, בראשון לציון ובבת-ים. השיחה התחילה על מי מנוחות ועד מהרה התלהטה. לבסוף , לאחר שהוציאו קיטור החליטו שנציג הרצלייה יהיה ראש הנציגות ויתאם פגישה משותפת עם הבעלים של הרשת ויועצו.

המפגש

ביום שני הבא, צלצל ביזם ליועץ שלו שהיה בדרכו חזרה מצימר בצפון עם אישתו והודיע לו: הזמנתי את כל הזכיינים שלנו לעוד שבוע לפגישה. בפגישה הזאת אני רוצה לתת להם את החזון של הרשת ואתה תיתן להם הרצאה על הניהול הנכון של סניף. המזכירה כבר הזמינה את חדר ההרצאות בקומה א והיא תארגן כיבוד. היועץ כמעט התהפך עם המכונית. עוד זה היה חסר לו. מפגש של כולם כולל שני החדשים. מישהו עוד יספר לשני על ההפרשים בדמי הזכיינות. בכל מקרה הקופה היתה ריקה, ההוצאות והמשכורות שמשכו היו מרוקנות לחלוטין את דמי הזכיינות השוטפים שהיו נמוכים מדי ואת ההכנסות מהסניפים בראשיים בכפר סבא שרק אחד מהם באמת הרוויח ואילו השני קרטע בין רווח להפסד. מה בדיוק יבטיחו להם. היה ברור לו שרשת משושיצה לא נותנת כלום לזכייניה וכי פרסום והדרכה הם דברים שמתבקשים, אבל לא היה כוח לכל אלה וכאמור לא היה כסף בקופה ועכשיו האידיוט ארגן לו את כולם ביחד.

כעבור כמה דקות הוא התעשת והחליט שינצל את ההזמנה האומללה של בעל הבית על מנת למנף את מעמדו. הוא ייתן להם הרצאה על ניהול איכותי של פיצרייה ויציע לכל מי שירצה את שירותיו לביקור שבועי בתמורה לתשלום. כמו כן, חשב, הגיע הזמן לגבות מהם כסף על פרסום ארצי, זה בהחלט יוכל להביא עוד זכיינים ולתת גם להם תנופה. בסך הכל הוא ישביח להם את המותג. כאן אנחנו חייבים לקטוע את סיפורנו המותח והמרתק בגלל הצורך לאכול איזה משולש פיצה. וניתן רק תקציר אירועים של ההמשך. המפגש לא הצליח והתדרדר לצעקות אותם הוביל הרחובותי שלא רצה לשמוע על הוצאה כספית נוספת לאחר שכבר היה שקוע מעל ראשו בצרות. אליו גם הצטרף הנציג החיפאי שהיה לא פחות אגרסיבי שהתברר שבעצם הוא לא הגיע למפגש הזכיינים כי בעצם הוא כבר לא יכול להעסיק אף אחד חוץ מאשתו, בגלל המצב הקשה אצלו, שנבע בעיקר מבחירת מיקום גרועה במיוחד.

היועץ לא ממש הצליח לרכוש לעצמו לקוחות חדשים. אמנם בתחילת דבריו הוא נשמע ובוטח, אבל ככל שהמפגש התקדם התברר לאנשים יותר ויותר כי הצמד שמנהל את הרשת מורכב מילד טיפש שהלך לו קלף אבל אין לו מושג מהי רשת ומהו אפילו תזרים מזומן. ההבנה שלו בניהול סניף היתה נמוכה יותר מאשר כל אחד מהם, אבל הוא לא הפסיק להתרברב בהצלחתו לרבות הב.מ.וו X5 אותו הביא כדוגמא לרמת החיים שאפשר להגיע אליה למי שעושה דברים נכון.

היועץ התגלה אף הוא ככלי ריק שאינו בקיא ברשת זכיינות, ומדקלם בעיקר סיסמאות, אבל מעוניים יותר לקחת מאשר לתת. שאלה ששאל אותו הנציג החיפאי שבינתיים החל להתעמק בנושא הזכיינות (בגל חוסר לקוחות, היה לו זמן לגלוש באינטרנט ולהתעדכן), נענעה בשקר שאנחנו עובדים על זה ובחודש הבא יהיו נהלים, למרות שלא צריך. אנחנו כרשת איכותית ניתן לכם חוברת נהלים. היועץ היה משוכנע שיוכל באחר צהריים אחד או שניים לבחר כמה נהלים או למצוא באינטרנט. מה כבר יכול להיות. הזכיינים לא היו מוכנים לשלם סכום נוסף על פרסום, הם היו משוכנעים שהרשת צריכה לשאת בזה והיועץ הציע להם בתור פשרה שכל אחד יפרסם בעצמו בעיתון המקומי "ואנחנו כבר נמצא דרך לתמוך בכם.".

סןף דבר

הישיבה פוזרה עם טעם רע לכולם. כעבור שבוע נחה על שולחנו של הבעלים תביעה מהסניף החיפאי. התביעה היתה על 400,000 ₪ וכללה דרישה להחזר כל התשלומים שנגבו במרמה, ותוך הצגת מצג שווא, כך על פי כתב התביעה ועל נזקים נוספים שנגרמו בגלל רשלנות בניהול הרשת ועוד כהנה וכהנה. החיפאי הודיע על התביעה לחבריו, הרחובותי רצה גם הוא לתבוע אך עדיין לא מצא עורך דין ואילו ההרצליאני שהיה מקור ההכנסה הגדול ביותר לרשת, הודיע לגובה כי לא יקבל ממנו אף אגורה "עד שהרשת לא תתחיל לתפקד" כדבריו.

שכר טרחת עורך הדין לחץ עוד יותר על המשאבים המגבלים. הדוגמנית עזבה עם הסמארט אבל, התשלומים נשארו והיזם החל לבלות יותר ויותר עם המזכירה, השיק הראשון חזר ומנהל הבנק כבר לא דיבר עם היועץ. לאחר שהשיק השני חזר והיועץ הבין שההכנסות לא יוכלו לשלם את שכרו הודיע ליזם כי הוא יהיה עסוק מדי בתקופה הקרובה בפרוייקט גדול וכי לכן הוא יסכים להקטין את שכר למחצית ושהיזם ישלם לו כשיוכל ונעלם לחלוטין.

לשיקים חוזרים יש תכונה ביולוגית דומה למקקים. אחרי שהראשון מופיע האחרים לא מפסיקים להופיע בעקבותיו והחשבון מהר מאוד היה מוגבל. לא חלף הרבה זמן והסמארט וה.ב.מ.וו עוקלו. בנוסף לאותה צרה ההליכים מול סניף חיפה דרשו זמן וכסף וכסף לא היה והזכיין הסתפק בעורך דין צעיר ונלהב שהבטיח לסייע תמורת סכום עתידי ו-20% מסניף כפר סבא שעדיין עבד היטב, למרות שהעובדים החלו לקבל את שכרם במזומן על בסיס יומיומי. כעבור זמן הגיעו ההליכים גם לשני הסניפים בכפר סבא שכן לא היה ניתן להפעילם בלי חשבון בנק, הספקים דרשו תשלום במזומן שלא היה תמיד בהישג יד, הצרכים היו גדולים ולאחר חודש נוסף החליט הבנק להשתלט על השם המסחרי שנראה כמו הנכס העיקרי ברשת והודיע לזכיינים כי עליהם לשלם לו דמי שימוש אחרת לא יכולו לעשות שימוש במשושיצה.

הרחובותי והחיפאי כבר סגרו. ההרצליאני שלח מכתב מעורך דין שמאחר והרשת לא נותנת שום שירותים, אין לו כוונה לשלם בעבור הזכות עליה שילם עם כניסתו לרשת. האחרים התעלמו מהמכתבים והמשיכו להפעיל את הפיצריות כמו שהם, בהצלחה מועטת. כעבור מספר חודשים הבנק הגיע להסכמה עם הסניף ההרצליאני שוהא ירכוש את הזכויות על השם. היזם נכנס לסטטוס של פושט רגל וחזר לגור בבית הוריו. הוא מתפרנס כטבח בפיצריה ומעביר סכום חודשי לתשלום חובות. לגבי היועץ לא ברור בדיוק מה הוא עושה, אבל כנראה ממשיך להתפרנס מייעוץ. יש לו ברזומה כעת, גם ניסיון בייעוץ לרשתות זכיינות.